צוות מחזור-עבודה עם קבוצה – שרה שירן

סיכום עבודה בת 5 שנים בתרגילי מוח עם קבוצה בעלת צרכים מיוחדים – שרה שירן

הקדמה

במשך 5 שנים עבדתי בהתנדבות בבית חולים בירושלים עם קבוצת צעירים שעבדו בעבודה מוגנת בבית החולים.

 בית החולים הרואה עצמו כמזדהה וכמקדם את נושא איכות הסביבה ותורם לחברה, קלט קבוצת צעירים בעלי צרכים מיוחדים, בוגרי בית ספר לחינוך מיוחד ומרכז שיקום, לעבודה באיסוף נייר, בקבוקים וחומרי גלם למחזור.

14 חברי הקבוצה, בנים ובנות בגילאי 18-22, היוו קבוצה הטרוגנית ביותר מבחינת אופי הפגיעה הפיזית והמנטאלית, מחנכת ליוותה אותם לאורך כל היום ובמסירות ואהבה  גיבשה את הקבוצה, דאגה לצרכי הנערים וקבעה את שיגרת העבודה .

סדר היום של הקבוצה היה מאורגן וקבוע, והתנהל תוך שימת לב לחינוך לעבודה, לאחריות, לגיבוש חברתי והכנה ליציאה לדיור מוגן.

המשימות היו: איסוף פסולת נייר במחלקות השונות של בית החולים, גריסת נייר, עבודה במיון חומרים, תיוק מסמכים, חלוקת עלונים.

אני פגשתי את הקבוצה פעם בשבוע, במשך שעה, לעבודה  בשיטת "תרגילי מוח".

מתוך השיחות עם  המחנכת למדתי על אופי הקבוצה וצרכיה:

  • הנערים אספו את פסולת הנייר בעגלות גדולות אותן הובילו במחלקות השונות. בעת הובלת העגלות היו נתקלים לא פעם בקירות ולפעמים גם בבני אדם, וסופגים על כך הערות לא נעימות ותלונות.
  • הניידות שלהם בבית החולים הפגישה אותם עם אוכלוסייה מגוונת: עובדי בית החולים, מאושפזים, אורחים שונים. במפגשים האלה הם זכו להתייחסויות שונות כלפיהם לעיתים ביטויי אמפטיה ולעיתים כעס ולגלוג.
  • חברי הקבוצה לא פעם גילו קוצר רוח, דבר שגרם לכעסים ולמריבות בינם לבין עצמם.
  • כמה חברים היו מועמדים לעבור לדיור מוגן וגם במשך הזמן עברו – המעבר עורר פחדים והתרגשויות והשפיע על ההתנהגות.

לאור הדברים האלה גיבשתי תוכנית פעולה בשיתוף עם המחנכת:

  • לחזק את התפקוד המוטורי שלהם: כמו חיזוק היכולת האישית לנוע במרחב; שיפור שיווי המשקל; הרחבת זווית הראייה כדי שיוכלו לנייד את העגלות מבלי להיתקל בקירות ובאנשים.
  • לחזק את המוטוריקה העדינה: את הקשר בין יד לעין; את גמישות כפות הידיים, את יכולת הדיוק של התנועות העדינות הדרושות במלאכת התיוק והמיון.
  • ·         לחזק את  התחום הקוגניטיבי: שיפור יכולת הריכוז והמיקוד, מודעות למטרות אישיות ודרכים למימושן.
  • לחזק את התחום הרגשי: לפתח שימת לב, מודעות והקשבה לתחושות ולרגשות האישיים, ליצור הזדמנות לביטוי מילולי של רגשות כגון: כעס, הנאה, פחד, קשים בתקשורת, התמודדות בלחצים, קונפליקטים ומתחים.
  • ללמד דרכים ליצירת תגובה מאופקת תוך שליטה ומודעות במקרים של מתח והתרגשות.
  •   להעצים את הדימוי העצמי והביטחון העצמי.

רציונל העבודה עם הקבוצה

המפגשים נערכו פעם בשבוע, ביום ושעה קבועים, כל מפגש היה מובנה ושיטתי. לאור חמשת הצעדים של תרגילי המוח. ראיתי חשיבות ביצירת מבנה קבוע, משום שהשגרה מפחיתה מתחים, ומאפשרת למידה חדשה המבוססת על הביטחון שנוצר מתוך הכרות עם התהליך. השגרה מבנה תהליך של הרגל, שניתן ליישמו מעבר לעבודה בפגישה השבועית, ואכן, אחר זמן קצר של העבודה הקבוצתית, כל בוקר  נפתח בעשיית תרגילי "ח.פ.צ.חיים" (4 תרגילים ליצירת שחרור וחשיבה בהירה). 


מהלך הפגישות

א. כל מפגש נפתח בשיחה חופשית בה המשתתפים הביאו מחוויותיהם – דברים טובים שקרו להם, קשיים המציקים להם בבית, בסביבה החברתית, בעבודה ועוד. זו הייתה הפינה "לאוורור רגשי".
(השיחה החופשית אפשרה לאתר קשיים ונושאים לעיבוד – להגדיר מטרה לפגישה והפעלות מתוך "תרגילי המוח".)

ב. לפני השיחה או אחריה הקבוצה בצעה 4 תרגילים קבועים הנקראים בפינו "ח.פ.צ.חיים". אלה תרגילים שמטרתם להביא את חברי הקבוצה לריכוז והכנה להמשך העבודה.

ג. הגדרנו מטרה קבוצתית, שלרוב נבעה מהשיחה המקדימה, ובררנו אלו רגשות מתעוררים אצל כל אחד.

ד. הפעלתי את הקבוצה בתרגילים מתוך הרפרטואר של השיטה ובמשחקים.

ה. לסיום, סיכמנו את המפגש, תוך ברור המצב  הפיזי, התחושתי  והרגשי לאור המטרה.

בכל פגישה  הדגשתי מאוד את עניין שימת הלב לתחושות הגוף- איפה בגוף חשים מתח ומתוך כך להרפות. כך גם התפתחה המודעות לגוף.

בתום כל המפגש שוחחתי עם המחנכת על תוכן הפעילות שהייתה, ויחד החלטנו  על המשך הפעילות: על מה יחזרו במהלך השבוע ואיך אני אמשיך את העבודה.
לדוגמא: לאור שיחה על הקשיים בהסעת העגלות, הגדרנו מטרה עליה עבדנו בכמה פגישות מתוך היבטים שונים:

 "אני מסיע את העגלה ישר" – בפגישה זו התרכזנו בתרגילי מיקוד וראייה

 "אני מסיע את העגלה בקלות" – בפגישה זו התרכזנו בתחושות, ברגשות ובתרגילי נשימה.

 "אני מסיע את העגלה בשליטה" -  בפגישה זו התרכזנו בתרגילי שיווי משקל ודימוי העגלה למכונית.

"אני מסיע את העגלה בזהירות" – בפגישה זו עבדנו בזוגות בתרגילי הדמיה ובתרגילי מרכוז.

כך השתעשענו עם הנושא במשך כמה שבועות, תרגול שיצר שיפור מדהים באופן הובלת העגלות.

ההתפתחות בקבוצה במשך הזמן

אחד התרגילים הבסיסיים שביצענו במשך כל הפגישות היה "דילוג משולב" (יד ימין לברך שמאל יד שמאל לברך ימין). תרגיל זה מאפשר את חציית קו האמצע של הגוף, תפיסת הגוף, קואורדינציה, שילוב בין שתי המיספרות המוח ושיווי משקל (כאשר מבצעים את התרגיל בעמידה).
בשנה הראשונה, רוב חברי הקבוצה לא היו מסוגלים לבצע את הפעילות הזו- (הם לא יכלו לחצות את קו האמצע של הגוף, ובנוסף, עבדו רק בישיבה כיוון שהתקשו לעמוד על רגל אחת) אך כיום כולם מבצעים הצלבות בוריאציות שונות ומבצעים תרגילי שיווי משקל שונים.

כיוון שהנערים ראו ערך בתרגול וחשו בשינויים שהם יצרו, הם היו פונים אלי גם באופן אישי ומבקשים שאתן להם תרגילים שיעזרו להם להתמודד עם מתח שחשו או עם קושי שעמד בפניהם, דבר שריגש אותי מאוד.

היה מרגש לראות נער שהגיע אלי בהתרגשות ואמר שהוא מרגיש שהוא עצבני ושאל מה עליו לעשות כדי להירגע, עצם זיהוי התחושה לפני שהיא הופכת לתגובה אוטומטית היה שינוי ענק עבור הנער.

הרבה מהפעילויות שילבו פעילויות חברתיות כמו משחקי מסירות שונים שדרשו מיקוד וקשב, גם כאן ראיתי התקדמות רבה באופן המסירה והתפיסה של הכדור או חפצים אחרים ששימשו אותנו. (השתמשנו בהרבה חומרים שהגיעו למחזור כגון: דפים לתרגילי שרבוט כפול וציורי שמוניות, תרגילי נשימה תוך שריקות לתוך מבחנה, ועוד המצאות יצירתיות).

בחיי היומיום  ראינו כולנו התקדמות רבה:

- חוש ההתמצאות השתפר, הניידות בין הקומות השונות של בית החולים
השתפרה.

- היציבות ושיווי המשקל נעשו  טובים יותר.

- העבודה נהיתה יותר מדויקת.

- התקשורת  עם האנשים הייתה טובה יותר.

לסיכום:

חברי הקבוצה שמחו להגיע לפגישות, הם אהבו את השיחות, את האפשרות להביע חוויות ולמצוא עוד אוזן קשבת להרגשותיהם. הם אהבו את הפעילויות והרגישו בהישגים שלהם: אפשר לציין שהעבודה בשיטת "תרגילי מוח" הוכיחה את עצמה כמתאימה לעבוד עם אנשים בעלי מוגבלויות וצרכים מיוחדים.

שרה שירן מדריכה בקינסיולוגיה חינוכית –תרגילי מוח חברת הצוות המוביל

Brain Gym is a registered trademark of the Educational Kinesiology Foundation / Brain Gym International